גז"ד בעבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, מתן מקלט, וקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה

עובדות המקרה וכתב האישום

הנאשם, חאלד עלי עיסא אלבטאט הורשע, לאחר ניהול משפט, במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן הכולל עבירות של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, מתן מקלט, וקשירת קשר לגרימת מוות בכוונה. בגדרן של עבירות אלה  חטא בחברות בת כ- 6 חודשים בארגון הטרור "גדודי חללי אל אקצא", מתן מקלט בהסעה ובדיור לקרוב משפחתו בידיעה כי הוא מבוקש בעוון פעילות בחמא"ס וקשר קשר בגדרו תכנן לבצע פיגועי ירי ברוס"ר לעבר רכבים ישראליים .

טיעוני התביעה

1.    התובעת הצבאית טענה כי העונש הראוי לנאשם הינו 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן עתרה להפעיל במצטבר את המע"ת בתיק ביהמ"ש (אדוריים) 1089/99  אשר ניתן גם בעניין עבירה של מתן מקלט .

 2.   התובעת הגישה לעיון בית המשפט מספר פסקי דין וטענה בהרחבה לעניין כל אחד מהם .בפרט הפנתה התובעת לעד"י איו"ש 3030/05 בעניין מתן מקלט לקרוב משפחה פצוע כאשר מע"ת תלוי ועומד כנגד הנאשם שם, וביקשה לגזור גזירה שווה לענייננו .

3. התובעת טענה בהרחבה לעניין עברו הפלילי המכביד של הנאשם, לרבות העובדה שהמע"ת לא היה בו כדי להרתיעו, כן טענה כי לאור התמשכות ההליכים בתיק אין לזקוף את הודאת הנאשם לזכותו .

טיעוני ההגנה

1.    הסנגור טען כי התוצאה של תיקון כתב האישום במסגרת הסדר הצדיקה את  ניהול ההוכחות ועמד על כך שעל אף ניהול ההוכחות חסך הנאשם מזמנו של בית המשפט .

2.    הסנגור טען כי משך החברות בפועל בהתאחדות האסורה היה קצר מאוד.

3.    הסנגור טען כי קשירת הקשר הייתה מן המדרג הנמוך יותר וכללה מחשבות רעות ולא יותר מכך , לא היה תכנון לגבי המקום הזמן והנשק לא היה קיים אצל הקושרים.

4.    הסנגור טען כי העבירה של מתן מקלט, בשטחי איו"ש, בהם אין אכיפה משמעותית ונוכחות משמעותית של צה"ל, ולאור המנהגים בחברה המסורתית הערבית, מקבלת משמעות ענישתית שונה ומעמידה את הנאשם בפני בחירה אישית ומצפונית קשה .

5.    הסנגור התייחס בקצרה לפסקי הדין אותן הגישה התובעת, אבחן אותם, וטען לעניין הקושי ללמוד מהם גזרה שווה לענייננו.

6.    הנאשם בדברו האחרון טען כי הוא אב לארבעה ילדים ומפרנס גם אחות גרושה ובנה וכי הוא משרת ברש"פ כקצין ב "כוח 17" .

דיון

1.      לצורך קביעת העונש הראוי,שקל בית המשפט את כל השיקולים הצריכים לעניין. לצורך כך נעזר בית המשפט, בין היתר, בעקרונות שפורטו ואורגנו ב הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה) התשס"ו  2006 (להלן: הצעת החוק). על פי הצעת חוק זו ראוי כי העונש שייגזר על הנאשם ישקף את חומרת העבירות ברמה המושגית, נסיבות ביצוע העבירות ונסיבותיו האישיות של הנאשם.

2.      מובן כי הנוסח והעקרונות מאומצים בשינויים המתחייבים מהעדר "עונשי מוצא" ומן השוני בין דיני העונשין במשפט הישראלי לבין הדין החל באזור. כמו כן, מעבר לעקרונות שנקבעו בהצעת החוק הוסיף בית המשפט ושקל את כל הנסיבות הנוספות הצריכות לעניין לצורך גזירת דינו של הנאשם.

3.      העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין העונש המוטל על  עבירה שנאשם ביצע לבין חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם.

4.      בית המשפט יתחשב בערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובמדיניות הענישה הראויה, וכן יתחשב, לצורך הערכת חומרת מעשי העבירות שביצע הנאשם ומידת אשמו, בנסיבות המקלות והמחמירות הקשורות בביצוע העבירה.

5.      מן האסמכתאות עולה רמת ענישה אשר לפיה יש לפסוק בעבירות דומות מאסר בפועל הנע בין שמונה לעשרים ושמונה חודשים כאשר ברף הגבוה מופיעים שיקולים של עבירת חברות בהתאחדות בלתי מותרת וסוג המקלט שניתן, והכל  בהתאם לדקויות של הנסיבות המקלות או המחמירות לפי העניין.כך ראה בית המשפט להבדיל בין מתן מקלט שעניינו מזון מחסה וטיפול רפואי לבין מתן מקלט המסייע לפי אופיו לפעילות העבריינית כגון אספקת נשק,מידע,בריחה מזירת פשע שבוצע זה מקרוב.